רשב"ם על פסחים ק״ו

1 ושמע מינה אומרים ב' קדושות על כוס אחד - היכא דלית ליה אלא כוס אחד כי הכא אע"ג דאמר לעיל פסחים דף קב: אין אומרים ב' קדושות על כוס אחד היכא דלית ליה שאני כדמתרצינן לעיל:

2 ושמעת מינה ב״ש היא ואליבא דרבי יהודה - דאמר לעיל מאור ואח״כ בשמים דאילו לב״ה ברישא בשמים ואח״כ מאור והא ליכא למימר ר״מ ואליבא דב״ה כדאמר לעיל וב״ה אומרים נר ובשמים מזון והבדלה ועני רבא זו דברי ר״מ הוא דה״נ פרכינן בברכות פרק אלו דברים ברכות דף נב. ומשני לא ס״ד מדקתני ומשלשלן לאחר המזון מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא דמזון ברישא רבי יהודה כדאמר לעיל רבי יהודה אומר לא נחלקו ב״ש וב״ה על המזון שבתחלה ועל הבדלה שבסוף כו' אלמא רבי יהודה היא ואליבא דב״ש דאילו לר״מ מי תנא לה משלשלן לאחר המזון דלדידיה מאור ברישא בין לב״ש בין לב״ה ולא מזון כדאמר לעיל זו דברי ר״מ:

3 משום דכוס של ברבה צריך שיעור - אבל אי הוה טפי מכשיעור וטעמו לא פגמו:

4 קפיד אכסא פגימא - לקידוש ולהבדלה ולבהמ"ז ולכל ברכות שתקנו לסדרן על היין שלא יברך על כוס פגום אבל אם רוצה לשתות יין צריך לברך בורא פרי הגפן שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה ומיהו אם אין לו אלא יין פגום מקדש עליו דקפיד לכתחלה משמע:

5 אפילו אחביתא - חביות קטנות אבל אם חבית של עץ גדולה אין להקפיד:

6 אין לי אלא ביום - ולקמן פריך אדרבה עיקר קידושא בליליא הוא קדושתו:

7 ה"ג ת"ר זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו על היין אין לי אלא ביום בלילה מנין ת"ל זכור את יום השבת בלילה מנין אדרבא עיקר קידושא בליליא הוא דכי קדיש יומא בעיא לקדושי ותו בלילה מנין תלמוד לומר זכור את יום השבת תנא מהדר אלילה ונסיב לה קרא ליממא הכי קאמר זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו על היין בכניסתו אין לי אלא בלילה כו':

8 הכי קאמר כו' - אע"ג דאין לפרש לשון השנוי בברייתא בענין זה אלא ע"י שאנו מסרסין אותה למפרע אפ"ה לא שייך למימר חסורי מיחסרא שהרי אין חסר ממנה כלום אלא ששנויה למפרע דבמקום שהיה לו לומר אין לי אלא בלילה ביום מנין טעה התנא בשמועתו ושנה אין לי אלא ביום בלילה מנין הלכך לא שייך למימר חסורי מיחסרא:

9 ביום מאי מברך - דאי אמרת קידוש מרישא והתניא שבת ויום טוב אין בהן קדושה על הכוס:

10 אמר רב יהודה בפה"ג - אתאי כסא דחמרא וברוכי ומשתי משום כבוד שבת לחלק בין מדת שבת למדת חול שהוא ענין שיר שאין אומרים שירה אלא על היין והכי מפרש בשאילתות דרב אחאי בפרשת וישמע יתרו

11 קידושא רבה - בורא פרי הגפן וקרי ליה קידושא רבא דאכולהו קידושי קאמרי ליה

12 ואגיד ביה - האריך בו לדעת אם יסרהב אחד מהם לשתות ובכך יבין דבורא פרי הגפן רגילין לומר ותו לא שאם לא כן היה אומר לו לקדש קידוש גדול של לילה כמנהגן:

13 עד רביעי בשבת - ולא עד בכלל אבל מרביעי ואילך גבי שבת הבאה מתחשב:

14 לענין גיטין - אם אמר לה הרי זה גיטך על מנת שתתני לי ר' זוז אחר השבת או על מנת שתתנם לי קודם השבת:

15 אבל לא על האור - אם לא בריך על הנר בורא מאורי האש במוצ"ש שוב אינו מברך כך נ"ל טעם הדבר כדתניא במקום שנהגו דף נד. אין מברכין בו אלא בליל מוצ"ש הואיל ותחלת ברייתו הוא:

16 נטל ידיו לא יקדש - אלא אחר יקדש והוא יצא ידי חובתו בשמיעה ושתיה דאין כאן היסח הדעת מאחר שהוא עצמו אינו מברך אבל הוא עצמו לא יקדש אם נטל ידיו כדי שיאכל על סמך נטילה דלפני קידוש דקידוש מפסיק בין נטילה לאכילה והוי כהיסח הדעת ובעי נטילה אחריתי בתר קידושא דתכף לנטילת ידים סעודה ובשביל קידוש לא בעי נטילה דהנוטל ידיו לפירות ה"ז מגסי הרוח והא קמ"ל דנטילה שלפני קידוש אינה עולה לו לפיכך יקדש תחלה ואח"כ נוטל ידיו וכ"ש דהנוטל ידיו לא יבדיל דהא אפילו קידוש דבמקום סעודה הוא ואיכא למימר דליכא היסח הדעת אפ"ה אין יכול לסמוך על נטילה דלפני קידוש והא דקאמר נטל לא יקדש ולא אמר מקדש וחוזר ונוטל ידיו היינו משום דלא בעינן נטילת ידים תרי זימני דחדא מינייהו ברכה לבטלה הלכך לא יקדש הוא אבל חבירו יקדש לו:

17 דחביבא ליה ריפתא - שהיה רעב מקדש אריפתא אלמא לא בעי נטילה אחריתי אלא מעיקרא משי ידיה ואכיל נהמא דקידוש אלמא קידוש שלאחר נטילה לא חשיב היסח הדעת וכן הילכתא דמי שנטל ידיו קודם קידוש א"צ לחזור וליטלן אחר קידוש ולא אפליגו רבנן בין מקדש אריפתא למקדש אחמרא מדלא קא מהדר ליה לרב יצחק בר שמואל מידי ומיהו לכתחלה מוזגין ואח"כ נוטלין לידים כב"ה במסכת ברכות דף נא: ומדרב שמעינן שמקדשין על הפת ואומר ויכולו ומברך המוציא ואינו אוכל גם לא יפרוס עד שיקדש אחרי כן ודוקא קידוש אבל הבדלה אינה אלא על הכוס של יין כדאמרינן שם דף לג. העשירו קבעוה על הכוס ומי שאין לו כוס יין במקום שרגילין לשתות יין אל יבדיל על הפת ודי לו בהבדלת תפלה בסידור רב עמרם:

18 א"ל - רב אסי

19 טעם - אם אכל לא יקדש כל הלילה אלא למחר קודם סעודה:

20 אני אומר טעם מבדיל - ואע"ג דלגבי קידוש אמינא טעם אינו מקדש בהבדלה אין להחמיר כל כך:

21 אשתלי - רב ירמיה:

22 אמרה ליה דביתהו - דרב אסי: והא מר לא עביד הכי דאמר רב אסי טעם אינו מבדיל:

23 שבקיה כרביה ס"ל - דס"ל כרב ורב הונא משמיה דרב היה אומר וכך פרש"י: